1. התיק העיקרי שלפניי עניינו בבקשה להעברת בוררים מתפקידם, שהגישה עמותת קהל עדת ירושלים בקשר לתביעה בבוררות בדין תורה המתנהלת בינה לבין הרבנים יעקב סגל, ישראל צבי קניג ויעקב זייבלד.
2. את הבקשה למתן צווי מניעה מיום 23.5.13 שהוגשה במעמד צד אחד (להלן: "הבקשה"), הגישו המשיבים בתיק העיקרי בצירוף הרב מתתיהו הירשמן, נגד עמותת קהל עדת ירושלים (המבקשת בתיק העיקרי, להלן גם: "העמותה"), נגד הרב יהודה מינצברג, אשר נטען כי שולט בעמותה זו (להלן גם: "משיבים 1-2") ונגד עירית בית"ר עילית וראש העיר בית"ר עילית, כמשיבים פורמאליים (להלן גם: "משיבים 3-4").
3. בבקשה התבקש בית המשפט ליתן תוקף משפטי לצווי המניעה שהוציאו הבוררים ביום ט' בסיוון תשע"ב, לגבי עשרה נכסי מקרקעין, בהם הורו הדיינים כי משיבים 1-2 והמשיבים הפורמאליים (עיריית בית"ר עילית וראש העיר) לא יתפסו או יחזיקו או ימשיכו להחזיק, גם באמצעות צד שלישי, את הנכסים המפורטים בצו. בבקשה נטען כי בבוררות העלו המבקשים את הטענה כי יש להם זכויות ביחס לנכסים אלו, וכי על כן החליטו הבוררים כי אין לבצע בהם פעולה או להעבירם לצד ג'.
4. ביום 24.6.13 הוריתי על צו ארעי כמבוקש, במעמד צד אחד, וקבעתי דיון בבקשה. המשיבים 1-2 מתנגדים לצו ועותרים לביטולו. כן עיריית בית"ר עילית וראש העיר של בית"ר עילית (להלן יחד: "העירייה"), עותרים לבטל את הצווים בנוגע לנכס מספר 10 שבסעיף 15 לבקשה, ברח' מעזריטש פינת רח' האר"י בבית"ר עלית (להלן: "הנכס"). כבר כעת אציין כי נכס זה עומד בבסיס המחלוקת. שאר הנכסים המפורטים בצו נמצאים בערים נוספות: בירושלים; במודיעין עילית ובית שמש; ונכסים נוספים בבית"ר עילית.
5. בתשובתה לבקשה טוענת העירייה כי היא בעלת הזכויות בנכס - במגרש ובבניין שמעליו, מכוח הסכם חכירה בין המינהל האזרחי אזור יהודה ושומרון (להלן: "המינהל") שהציגה כנספח א' לתשובתה, וזאת בניגוד לטענת המבקשים כי הם בעלי הזכויות בנכס. העירייה טוענת כי איננה צד להליך הבוררות, ולכן לא ניתן להוציא צו מניעה נגדה אשר ימנע ממנה לעשות שימוש בנכס. העירייה מוסיפה כי המבקשים לא הצביעו בבקשה על זכות לכאורית הקיימת להם בנכס, ולכן אף מסיבה זו יש לדחות את בקשתם. כן ציינו כי קיימות עמותות נוספות אשר שוכרות חלקים מהנכס או שהגישו בקשות להקצאת חלק בנכס עבור מוסדות חינוך, ואף הן תיפגענה מצווים אלה, בעוד שקולן לא נשמע. משכך, לטענת העירייה, לא רק העדר סמכות אלא גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוון המשיבים ולדחיית הבקשה לצו מניעה.
6. ביום 10.7.13, הוגש תצהיר של הרב הירשמן, המבקש 4 (אשר איננו חתום ואיננו מאומת ע"י עו"ד), בו מנסה להוכיח כי הזכויות בנכס שייכות למבקשים. טענתו היא כי המבקשים הם אלה אשר בפועל הקימו את הבניין (שכרו אדריכלים, תכננו, ניהלו מו"מ מול משרד החינוך, ועוד), כי הקמת הבניין מומנה על ידם חוץ מחלקו של משרד החינוך, ושהבניין נמסר לעמותה שלהם, "עמותת ילדי ירושלים". בתצהיר נאמר כי מצורפים מספר נספחים, אולם אלה לא צורפו.
7. משיבים 1-2 טוענים בתשובתם לבקשה כי לא הוצגה תשתית משפטית מספקת לכך שהמבקשים הם בעלי הזכויות בנכס. לטענתם, כלל הנכסים האמורים בבקשה הינם נכסים בבעלות רשויות המקומיות (מלבד נכס מס' 6 אשר בבעלות עמותת ישיבת המתמידים), אשר מקצות אותם לעמותות שונות לשימוש לצרכי דת, חינוך ולרווחת הציבור, באמצעות הסכמי הקצאה. מכיוון שלמבקשים אין זכויות בנכס, הרי שאין להם סיכויים להוכחת התביעה בבוררות.
8. המשיבים 1-2 מוסיפים וטוענים כי המבקשים בהליך שלפני בית משפט זה הינם הנתבעים בבוררות, וסעד זמני המבוקש ע"י נתבע יינתן רק במקרים קיצוניים, ואין המקרה דנן מתאים לכך.
9. כן מוסיפים הם שלאור העובדה שעסקינן בבקשה להעברת בוררים מתפקידם, יש לנקוט במשנה זהירות במתן גושפנקא של בית המשפט להחלטות הבוררים, ובכלל זה להחלטה בה הטילו הדיינים צווי מניעה. יתירה מזאת, הצו ניתן על ידי הבוררים לגבי סכסוך חדש שלא נמסר לדיון בפני בית הדין (באשר לזכויות בנכסים, בשונה מנושא התביעה שהוגשה בהליך הבוררות - כפי שיפורט להלן), ואף לא צורפו כל הצדדים הרלוונטיים לסכסוך זה, וגם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה. נוסף על כך, הצו ניתן על ידי הבוררים באופן גורף ללא דיון מקדים לגופו של עניין וללא נימוק.
10. המשיבים 1-2 טוענים שיש לדחות את הבקשה גם מחמת חוסר תום לבם של המבקשים, אשר הסתירו מבית המשפט כי לאחרונה הוגש נגדם כתב אישום חמור (בגין הונאה להוצאת תקציבי עתק מן המדינה תוך מצגי שווא של אלפי תלמידים פיקטיביים, זיוף תעודות זהות, ועוד); כי בחוסר תום לב הסתירו מבית המשפט שהנכסים המפורטים בבקשה לעיקול נמצאים בבעלות עירונית וכי נכסים אלה הוקצו לצדדים שלישיים; וכן שהסתירו את העובדה כי כפועל יוצא של הצווים, שנת הלימודים לא תיפתח בבניין במועדה, אשר נקבע ליום 28.7.13.
11. כן נטען כי הטענה בבקשת המבקשים כאילו שהבקשה לסעדים זמניים היא דחופה ונדרשת מחשש להברחת נכסים, הועלתה ללא נימוק או הסבר, ואף מצג זה של דחיפות (הגם שצו הבוררים ניתן לפני כשנה) הוצג בחוסר תום לב.
12. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 14.7.13, הוריתי לב"כ המבקשים להגיש התייחסות לטענת העירייה כי היא הבעלים בנכס. בתשובת המבקשים צוין, כי העירייה ידעה מזה שנה על הצו שנתנו הבוררים, אולם לא ביקשה לבטלו עד כה. לטענתם, העירייה הייתה צריכה לפנות לבוררים בכדי שיבטלו את הצו, ולא לבית המשפט. כן נטען כי לפי חוזה החכירה, הזכות שניתנה לעירייה היא של "מחזיק ומנהל מקרקעין", והעירייה רק מנהלת את המקרקעין. לטענתם, הסכם החכירה בין המינהל לעירייה הוא ריק מתוכן ואינו בעל תוקף משפטי; וגם אם לעירייה יש זכות חכירה במגרש, הרי שהמבקשים הם אשר הקימו את הבניין שעליו, בסיוע משרד החינוך, ועל כן, אין לעירייה זכות בו.
13. המבקשים מוסיפים וטוענים כי לאחרונה נפל דבר, וסוכם בין קבוצת מינצברג (משיב 1) לראש העיר כי מינצברג יתמכו בו בבחירות המוניציפאליות הקרובות, ובתמורה יקבלו את הבניין הנ"ל, של קבוצת הירשמן (מבקש 4) - אשר העירייה שריינה לעמותה המנוהלת ע"י הירשמן. ולפיכך, מסירת הבניין מושא המחלוקת למשיבים 1- 2 מהווה "שוחד בחירות", שלא כדין.
דיון והכרעה
14. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן צווי מניעה להידחות.
15. עסקינן במקרה חמור בו בקשה שנחזתה תמימה למדי, הוגשה בחוסר תום לב תוך הסתרת מידע נרחב ונדרש לצורך הכרעה בה.
16. ראשית אומר כי הדרישה הראשונית למתן צווי מניעה, והיא הוכחת זכות תביעה לכאורית, איננה מתקיימת בענייננו. כפי שטענו משיבים 1 - 2, מתברר כי צווי המניעה אינם נוגעים כלל לסכסוך המקורי הנמצא לפני בית הדין, אלא לתביעה חדשה שהוגשה בבית הדין. הסכסוך המקורי הוא תביעה מיום י' באדר תשע"ב שהגישו מבקשים 1 - 3 נגד משיבים 1 - 2 לקבלת פיצויים כספיים בגין פיטוריהם שלא כדין ממוסדות הנשלטים ע"י משיבים 1 - 2. התביעה השנייה הוגשה ביום ט' בסיוון ע"י מבקשים 1 - 4 נגד המשיבים כי בית הדין יורה שהתובעים יקבלו את הנכסים המפורטים בצו המניעה בדרך של בעלות או שימוש או החזקה, וזאת משום שלטענתם השקיעו כספים בהקמת מבני הנכסים. בו ביום ניתנו צווי המניעה.
17. שטר הבוררות שהוגש לתיק בית המשפט, מיום ה' בניסן תשע"ב, נחתם לאחר שהוגשה התביעה הכספית בגין פיטורי המבקשים. משיבים 1 - 2 טוענים כי לא חתמו על שטר בוררות חדש לצורך התביעה השנייה, והיא מתנהלת שלא כדין. המבקשים לא הגישו שטר בוררות המוכיח כי התביעה השנייה מתנהלת כדין.
18. יתירה מזאת, ישראל צבי קניג, המבקש 2, אף הודה בחקירתו כי התביעה שהוגשה לבית הדין עוסקת בפיצויי פיטורין שהוא ושאר המבקשים תובעים ממשיבים 1 - 2, בגין פיטוריהם ממוסדות חינוך של משיבה 1, עמותת קהל עדת ירושלים, המנוהלים ונשלטים ע"י משיב 2; וזאת, כפי שעולה מכתב התביעה שהוגש כמוצג נ/3.